טיפול בטראומה 

טיפול בטראומה/ד"ר נורית מרכוס, פסיכולוגית קלינית מומחית


תקציר: המאמר מתאר מאפיינים של היווצרות טראומה, מגוון של סוגי תגובות פוסט-טראומטיות ודרכי טיפול.


טראומה מהי?

לפני כשנה נהג משה בעייפות, נרדם על ההגה לשבריר שנייה וגרם לתאונה. הוא פגע ברוכב אופנוע וראה אותו עף לאמצע הכביש. רק בנס נפצע רוכב האופנוע פציעה קלה יחסית. מאז, ממשיך משה לראות את האופנוען השרוע על הכביש מול עיניו בכל רגע של פנאי, בפרט כשהוא מנסה להירדם.

דקלה בת השלוש בוהה ובוכה מאז שאביה ואמה החלו לריב מריבות קשות. היא נצמדת לאמה, בוכה בגן, לא משחקת עם ילדים אחרים, חולה לעיתים קרובות.

רונת עברה בדיקה גניקולוגית מאד כואבת. הגניקולוג לא יידע אותה שבדרך כלל עושים את הבדיקה הזו בהרדמה, לא הכין אותה לכאב הנורא, וכשהיא זעקה מכאב אמר לה שזה לא כל כך כואב. מאז שום דבר לא הולך לה, היא מדוכדכת, עייפה, חלשה ולא מצליחה התמקד במשימות שלה.

דני ראה את חברו נהרג לידו בפעולה צבאית לפני שנתיים. באותו רגע קרה משהו לתחושה הפנימית שלו . הוא כמו נהיה מאובן, מנותק. האירוע חוזר אליו ללא הרף. הוא חסר שקט, עצבני, לא יכול להתרכז.

המשותף לאנשים אלה הוא שכולם עברו חוויה רגשית מכאיבה שגרמה נזק משמעותי ומתמשך לתפקודם הנפשי וליכולתם לחיות את חייהם. חוויה רגשית הגורמת נזק למצב הנפשי נקראת טראומה.

בהרבה מקרים אירועים טראומטיים הם מצבים קיצוניים המעוררים חוסר אונים ומצוקה באדם, אך לעתים ת?ג?רם טראומה גם מאירוע שנחווה על ידי הפרט כקשה והסביבה לא בהכרח תזהה אותו ככזה.

אירוע טראומטי יכול להיות מצב שהאדם חווה אותו ישירות או גם אירוע שהאדם ע?ד לו.
אירועים טראומטיים טיפוסיים הם אסון טבע, אלימות, תאונות קשות, מוות, פציעה או מחלה קשה של אנשים קרובים ומצבי דחק הקשורים במלחמה. טראומה יכולה להיווצר בעקבות אירוע יחיד, סדרת אירועים, או תקופה בחיים הנושאת אופי טראומטי מתמשך.

תגובה פוסט-טראומטית הינה סינדרום המופיע בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. היא מתבטאת בקשיים ובהפרעות בתפקוד האישי, המשפחתי, המקצועי והחברתי. הקשיים עשויים להופיע באחד מהתחומים הללו או בכולם יחד.

לתגובה הפוסט-טראומטית יכולים להיות ביטויים שונים:

יש אנשים שחווים את האירוע הטראומטי בצורה חוזרת ומכאיבה באמצעות מחשבות, דימויים ותחושות, בזמן הע?רו?ת ובחלומות.

תתכן תגובת מצוקה בזמן חשיפה לדברים המרמזים על האירוע או מזכירים אותו.

תתכנה פעולות או תחושות המהוות תגובה כאילו האירוע ממש קורה שוב.

אצל ילדים יתכן משחק חוזר ונשנה שבו באים לידי ביטוי היבטים שונים של החוויה הטראומטית.

אחרים יגיבו בהימנעות והתרחקות מכל מה שעשוי להזכיר את האירוע הטראומטי או יתקשו לזכור היבטים חשובים שלו.

יתכן נתק רגשי המתבטא באיבוד עניין, תחושת ניכור ואדישות כלפי אחרים, קושי להרגיש או להביע רגשות חמים.

לעתים קרובות סף הגירוי יהיה נמוך ותהיה עוררות יתר, המוצאת ביטוי בהפרעות שינה, עצבנות, התקפי זעם, קשיי ריכוז, חרדה וחשדנות. לעתים תתכן התנהגות אלימה כלפי הסובבים ונטייה להרס עצמי.


למה זה קורה?

אירועים בעלי מאפיינים טראומטיים מהווים גרייה פסיכולוגית ופיזיולוגית חזקה. המערכת הנפשית - גופנית אינה מצליחה לעכל את שפע הגירויים החזקים ונכנסת למצב של אי ספיקה. מצב זה מעורר חרדה, אי שקט פנימי ורגישות לכל גירוי נוסף שעלול למוטט את המערכת כליל. בתנאים אלה נוטה המערכת להתכווץ, להצטמצם ולהקטין את שטח המגע עם הסביבה. מתרחשת נסיגה לפאסיביות, חוסר אונים ותלות. הביטוי החיצוני של ההתכווצות הוא אדישות, חוסר יוזמה וקשיי ריכוז. אלה מכאיבים כשלעצמם אך עדיפים על גריית יתר.

לעתים קרובות פורצת הטראומה על שלל מרכיביה וחודרת אל מרכז התודעה בצורה של מחשבות, תחושות, זיכרונות וחלומות. חדירה זו מהווה גירוי חריף נוסף ומחזקת את הצורך להצטמצם.

נוצר מעגל של ניסיונות בלתי מוצלחים לנעול את הטראומה, הצפות על ידי האירוע הטראומטי או מרכיבים שלו, ושוב ניסיונות לנעול את הזיכרונות או להתנתק מהם. מעגל זה מהווה את לב התופעה הפוסט-טראומטית. בשלבים מתקדמים עשויה הפריצה למודע להעלם בעוד ההימנעות והצמצום נותרים כפי שהיו.


הטיפול

מתוך מגוון השיטות לטיפול בטראומות אציג כאן שתיים, שבעיני משלימות זו את זו. הטכניקה האחת המוכרת לכל, לפחות ברמת הפולקלור, היא היפנוזה או דמיון מודרך. הטכניקה השנייה היא טכניקה חדשה יחסית, שהגיעה אלינו רק לאחרונה מארה"ב והיא רק מתחילה להיות מוכרת במחוזותינו, היא טכניקת ה- EFT או בעברית טכניקת השחרור הרגשי.

טיפול בהיפנוזה ובדמיון מודרך מתחיל עם הקניית טכניקה של הרפיה, של כניסה למצב של שלווה. בהמשך, ככל שתגדל בהדרגה יכולתו של המטופל להביא את עצמו לכלל הרפיה, יוכל להעיז יותר ויותר "ללכת" אל אירועים טראומטיים, לחוש אותם, לחוות אותם שוב, להפוך בהם, לראות אותם מזוויות הסתכלות שונות. ההמיספרה (מחצית המח) של הרגש, האסוציאציות והדמיון "תעיז" יותר ויותר להתנסות בזיכרונות הקשים וההמיספרה של החשיבה ההגיונית תחפש את הדרך להטמיע את האירוע הטראומטי בתוך סיפור החיים האישי.

מחקרים מראים כי ברמת תפקוד המוח מתבטאת טראומה באופן הבא: במהלך בדיקת MRI התבקשו אנשים לדמיין מצבים נעימים או סתמיים עבורם, ומצבים שזכורים להם כטראומטיים. כאשר הנבדקים העלו לתודעה מצבים נעימים או סתמיים היה קצב הפעילות המוחית דומה בשתי ההמיספרות (שני צידי המח). כאשר דמיינו זיכרונות טראומטיים להם - הייתה פעילות עצבית מרובה בהמיספרה אחת ומעטה יחסית בשנייה.

אם נתייחס לשתי ההמיספרות כאל שני גלגלי שיניים האוחזים זה בזה וחייבים לעבוד יחד לשם תפקוד הרמוני של השלם, נוכל להבין כי הטיפול בטראומה דרך היפנוזה או דמיון מודרך יהיה מכוון אל יצירת תקשורת בין ההמיספרות כדי להשיג קצב פעילות דומה בשתיהן ומתוך כך יתאפשר שיתוף פעולה פורה ביניהן. ברגע שמתאפשר שיתוף פעולה כזה - יוכל האירוע טראומטי להפוך לזיכרון.

ב-EFT הטיפול נראה פשוט יותר. המטפל או המטופל עצמו נוקש נקישות קלות בעזרת קצות האצבעות שלו על נקודות שהן קצוות של מרידיאנים (קווי זרימת האנרגיה עפ"י הרפואה הסינית). בזמן הנקישות מתמקד המטופל באחד ההיבטים של הטראומה. ההתמקדות של המטופל בהיבט של הטראומה מעלה תחושות ורגשות נוספים הקשורים לטראומה. כאשר חוזרים על התהליך תוך התמקדות על התחושות והרגשות הנוספים שעולים - מתאפשר בהמשך התהליך גם שחרור מלא. כאשר ההתמקדות היא באלמנטים רלוונטיים של הטראומה - השחרור הרגשי מורגש כמעט מיידית, עם סיום סבבים אחדים של טיפול. הטיפול הוא קצר ופשוט ליישום. כאשר לא מושג שחרור רגשי מעיד הדבר על כך שקיים צורך להתמקד באספקטים חשובים נוספים של הטראומה.

ההבנה העומדת מאחורי ה-EFT היא שכל היקום הוא זרימה, שבפוטנציאל שלנו כל אחד מאתנו יכול להימצא בזרימה אינסופית פתוחה. טראומות גורמות לשיבוש הזרימה האנרגטית. כדי להשיב את הזרימה האנרגטית לתיקנה מטפלים ביצירת מצב של זרימה אנרגטית טובה בנוכחות מרכיבים של הטראומה. כאשר הזרימה הרגשית נהיית טובה בנוכחות הזיכרון הטראומטי - מאבד הזיכרון את השפעתו המכווצת על שדה האנרגיה.

הן היפנוזה והן EFT הינן שיטות יעילות לטיפול בטראומה. נראה כי הבחירה בין השיטות תלויה בהתאמה לאישיות המטופל. יש אנשים שהערוץ של הדמיה קל ונוח להם, נגיש לאישיות שלהם, בעוד שאחרים נבהלים בפני האפשרות לתת לעולם הדמיון והרגש מקום ומעדיפים טכניקה ברורה ומובנית.

לעתים קרובות ניתן לשלב בין השיטות. בפגישות ראשונות אני מוצאת את עצמי עובדת עם מטופלים חדשים ב- .EFT זוהי שיטה שניתן להקנות לזולת בקלות יחסית והיא מאפשרת עבודה עצמאית של המטופל עם עצמו כבר מתחילת הטיפול. ההצטיידות בשיטה המאפשרת לאדם לטפל בעצמו בין הפגישות ללא נוכחות המטפל תומכת בתחושת הביטחון שלו. המטופל חווה בעזרת ה-EFT פחות חוסר אונים ויותר יכולת התמודדות, ואז עשוי להעז יותר להרפות וללכת אל דמיון מודרך. העלאת טראומה בדמיון מודרך מאפשרת לראות ולחוות אותה במלואה, לעבד אותה בתוך תהליך ההדמיה ולשחרר אותה משדה האנרגיה. עבודת המשך ב-EFT יכולה לסייע לנטרל אספקטים של הזיכרון שעדיין מעוררים אי שקט. כך משתלבות שתי השיטות ומאפשרות עבודה מגוונת, מעניינת ויעילה.